ה-`מאפיה` בהיסטריה? יובל יועז יוצא בהארץ בכתבה מגמתית למכביר נגד שר המשפטים דניאל פרידמן

[חיים יטיב]

לא מדובר במדור דעות אלא בכתב המשפטי הרשמי של עיתון הארץ, אומר לי נגד מי אתה כותב אגיד לך את מי אתה משרת,
בזמנו יצאתי בתלונה למבקר המדינה על התנהלותו של מזוז בפרשת סיריל קרן שלאף והיחסים ההדוקים של מזוז עם יובל יועז, התלונה מצורפת כאן ומדברת בעד עצמה, התלונה חשובה במיוחד בפרספקטיבה של הזמן אחרי שהמשטרה הודיע בינואר 2006 לבית המשפט שיש בידיה הוכחות ששרון קיבל 3 מיליון דולר שוחד ממרטין שלאף ואחרי שאנו רואים כיצד התפתח המצב הביטחוני בעזה ,
http://www.nakim.org/activities/bikoretmazuz.htm





המפרק

מאת יובל יועז | צילום: דן קינן

הוא הופך בלי לנמק את הצעות החוק של משרד המשפטים ומוביל במרץ חקיקה שתכרסם בכוחו של בית המשפט העליון. הוא לא מסתיר את הניכור כלפי נשיאת בית המשפט העליון ומתנקם במקורביה. הוא מסתייג מהחקירות נגד אולמרט ומעדיף לבקר את מבקר המדינה. אחרי שימנה פרקליט מדינה כלבבו, הוא ימצא דרך לבחור יועץ משפטי לממשלה שהפוליטיקאים יאהבו. שלושה חודשים וחצי מכהן פרופ` דניאל פרידמן כשר משפטים. מה יישאר ממערכת המשפט הנוכחית בתום הקדנציה שלו?




פרופ` דניאל פרידמן. עושה שריר גם למזוז



עוד בנושא

רכילויות חסרות בסיס


כהונתו בת שלושה החודשים וחצי של פרופ` דניאל פרידמן כשר המשפטים אינה החוויה המקצועית הראשונה בחייו, שבה מתייחסת אליו המערכת הסובבת אותו כנטע זר. גם כמרצה בכיר בפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל אביב, ואפילו בשעה שכיהן כדיקן הפקולטה, אי שם בשנות ה-70, הוא נחשב אאוטסיידר, על גבול התמהוני אפילו ביחס לפרופסורים המפוזרים המסתובבים בקמפוס. "במהלך השיעורים הוא נראה רוב הזמן כאילו הוא סובל מהצורך ללמד", מספר עורך דין בכיר שהיה סטודנט שלו במהלך שנות ה-80. "המבט שלו היה נעוץ בחלון, והתחושה שלנו היתה שהוא מחכה שהחללית תנחת כדי לקחת אותו בחזרה לכוכב האם".

גם עובדי משרד המשפטים, בכירים וזוטרים כאחד, עדיין לא הצליחו לעמוד על טיבו של פרידמן. מצד אחד מדובר באדם צנוע באופן קיצוני: רק בשבוע שעבר נכנע ללחצים שהפעילו עובדי לשכתו והסכים שיותקן מכשיר פקס בביתו. עד עתה הסתדר בלעדיו. גם הסלולרי שבחר הוא המכשיר הזול והפשוט ביותר מהמפרט הממשלתי. מצד שני, הוא נוטה לזלזל באנשים. "ההתרשמות שלי היא שמדובר באיש מתנשא", אומר אחד מעובדיו הבכירים של משרד המשפטים. "הוא משדר תחושת אני ואפסי, תחושת זלזול ביכולות ובעיקר באינטליגנציה של אנשים אחרים".

בטקס כניסתו למשרד, כשבכירי המשפטנים בפרקליטות התאספו סביב השולחן, החליט פרידמן לספר על נסיבות היכרותו הראשונה עם היועץ המשפטי לממשלה מני מזוז. "קראתי לפני הרבה שנים מאמר בתחום שאולי שמעתם עליו, הוא נקרא עשיית עושר ולא במשפט", אמר מול הקהל הנבוך, "כתב אותו בשעתו סטודנט מצטיין בשם מני מזוז. התרשמתי ממנו אז ואני זוכר אותו עד היום". מזוז, שישב לצדו, זע בכיסאו בחוסר נוחות, לנוכח הרמז העבה באשר להיררכיה המקצועית בין השניים.

פרידמן מתרכז בשני היבטים בלבד של עבודת המשרד: מצד אחד חקיקה ממשלתית אינטנסיווית ומצד שני מערכת בתי המשפט ומינוי שופטים. בתחום החקיקה, למשל, הוא מנחית הוראות על אנשי מחלקת ייעוץ וחקיקה במשרד, שמוצאים את עצמם לא פעם חסרי אונים, לכודים בין החלטות גורמים מקצועיים לבין גחמותיו של השר. אנשי החקיקה הפלילית עובדים כדבר שבשגרה מול "ועדת נאור", הוועדה המתמדת בראשות שופטת בית המשפט העליון מרים נאור, המתווה תיקונים בדיני העונשין ובסדרי הדין. פרידמן - שאת שמו כמלומד עשה בתחומי המשפט האזרחי דווקא - מרבה לבטל את המלצותיהם בלא צורך לנמק.

מלבד עיסוק אינטנסיווי מאוד בענייני מערכת בתי המשפט, פרידמן הפגין מעורבות אפסית ביתר היחידות המקצועיות שבמשרד המשפטים. לא האפוטרופוס הכללי, לא רשם החברות, לא הסיוע המשפטי, לא הסניגוריה הציבורית, לא אגף רישום המקרקעין. הוא אפילו לא טרח לזמן את ראשי המחלקות והאגפים הללו לשיחות היכרות. "אם נשים בקצה אחד את חיים רמון ואת מאיר שטרית, ששניהם מאוד התעניינו במשרד כנותן שירות לציבור", אומר בכיר במשרד, "ואת ציפי לבני בקצה השני של הסקאלה, אז מאחוריה, אחרי סוף הסקאלה נמצא פרידמן. שטרית אמר על עצמו שהוא כמו אינסטלטור, הוא בא לתקן פגמים של דברים שתקועים במערכת. אז בממשלה הזאת פרידמן הוא כמו לוויין שרואה את המשרד ממרחק, מהחלל".

בתקופת כהונתו הקצרה של רמון כשר המשפטים, הוא הצהיר על כוונותיו לערוך רפורמות מקיפות בתחומים שונים שבהם המערכת המשפטית נתפסת כשמרנית ומאובנת. פרידמן משאיר את רמון הרחק מאחור. הוא נכנס למשרד כרוח סערה, והחל מיד ליישם את האג`נדה שלה הטיף במאמריו התוקפניים ב"ידיעות אחרונות" בשנים האחרונות. לא רק בית המשפט העליון ונשיאתו דורית ביניש על הכוונת. גם בפרקליטות הוא מאיים להכניס סדר חדש. אם רמון תיכנן להעביר את הטיפול בתביעות אזרחיות לעורכי דין פרטיים, מגדיל פרידמן לעשות ושוקל להפריט גם חלק מהעבודה הפלילית של הפרקליטות. הוא כבר שוחח בעניין עם מנכ"ל המשרד משה שילה.

על גיבוי למערכת אין מה לדבר. מי שכתב בעבר כי "בג"ץ חש עצמו עומד מעל חקיקת הכנסת ומעל חוקי היסוד", כי "התנהלות הפרקליטות מעוררת תחושה לא נוחה" וכי "ישראל נמצאת בדרכה למדינת משטרה" לא ישנה את עורו עם כניסתו לתפקיד הממלכתי. משרי משפטים מצפים להגן על מערכת התביעה והמשפט מפני מבקריה, ובמיוחד מפוליטיקאים. אבל פרידמן רק מוסיף שמן למדורה. "מבקר המדינה חרג מסמכותו", אמר לפני חודש בנאום במכללת נתניה, בהתייחס לפרשות ראש הממשלה, "אם הוא נתקל בחשש לעבירה פלילית, אין לו סמכות לחקור את זה בעצמו, והוא לא צריך לחקור פתאום במרץ כפול. מתקבל רושם מסוים", הוסיף, "מריבוי החקירות הממוקדות בראש הממשלה".

"פרידמן מתנהג כאילו הוא עושה רצון אדוניו, ואדוניו הוא מי שמינה אותו", אומר שופט בכיר במערכת, "על פניו כל ההחלטות שלו מיועדות ממש לדקור את המערכת ולפגוע בה. עם כל ההתקפה של אולמרט על המבקר מיכה לינדנשטראוס, איך יכול שר משפטים לא להגן על המבקר ולומר לראש הממשלה - אל תעבור לפסים אישיים? כל שר משפטים אחר היה אומר שחקירת משטרה נגד המבקר זה `על גופתי`. אבל במקום להגן על מוסדות המדינה, הוא מתקיף".

השופט בדימוס מישאל חשין היה, כדרכו, ישיר יותר. "פרידמן חתם על שטר חוב כלפי אולמרט כשמונה לשר", אמר, "וכעת הוא פורע אותו". חשין היה זה שאיים על פרידמן בראיון רדיו רגשני כי "אם ירים יד על בית המשפט העליון - אגדע את ידו". פרידמן הרשה לעצמו סלחנות נדיבה כלפי מי שהיה חברו במשך 50 שנה. "על ברק הוא אמר דברים יותר גרועים", פטר את האיום.

פיל בחנות חרסינה

לפני כחודש הודיע פרקליט


צילומים: קובי גדעון ואייל ורשבסקי (באובאו)


המדינה ערן שנדר על כוונתו לפרוש באוגוסט, בתום חצי קדנציה. ההודעה נפלה לידי פרידמן כפרי בשל. למעשה, הוא הזדמן לצמרת המערכת המשפטית בצומת חסר תקדים של תחלופה אישית. מלבד האפשרות למנות עד חמישה שופטים לבית המשפט העליון ועשרות רבות של שופטים לערכאות הנמוכות, התאפשר לו למנות גם דיינים חדשים לבתי הדין הרבניים ומנכ"ל משרד ומנהל לבתי המשפט.

כמעט בכל החזיתות הללו הוא הצליח להסתבך: בהוראתו של מזוז בוטלו מינויהם של 15 הדיינים שבחרה הוועדה למינוי דיינים, בראשות פרידמן, לבתי הדין הרבניים. להגנתו טען פרידמן שישיבת הוועדה ורשימת המועמדים נקבעו עוד לפני מינויו, וכי בוועדה מצא עצמו בכל מקרה במיעוט. היועץ המשפטי מצא פגם טכני במינויים - הדיינים שמונו לא החזיקו בעת מינוים ב"תעודת כושר לדיינות" תקפה, וכך נמנע מהעיסוק בזהותם של הממונים, רובם מקורבים ובני משפחה של רבנים וחברי כנסת חרדים, שמונו בדיל פוליטי. פרידמן החליט לעשות שריר גם למזוז, ובאופן חריג הגיש לבג"ץ הודעה נפרדת מטעמו, ובה טען שלפי מיטב דעתו המשפטית לא היה צורך בביטול המינויים, אבל שהוא "משאיר זאת לשיקול דעתו של בית המשפט".

בעניין מינוי מנכ"ל, פרידמן הצליח גם להקדיח את התבשיל וגם נאלץ לבלוע אותו בסופו של דבר. לאחר שהמנכ"ל הקודם אהרן אברמוביץ עזב ביחד עם ציפי לבני למשרד החוץ, נותר סגנו, משה שילה, כממלא מקום. פרידמן לא רצה לתת לו את מינוי הקבע, פנה למזכיר הממשלה הפורש ישראל מימון והפעיל לחצים גם על השופט בדימוס בעז אוקון, אך שניהם דחו את ההצעה. לבסוף, אחרי שפרידמן התיש אותו שוב ושוב בהארכת מינויו הזמני, הוא קיבל את מינוי הקבע.

גם מנהל בתי המשפט, השופט משה גל, עבר את סדרת החינוך של פרידמן. גל נבחר על ידי ביניש לאחר פרישתו של אוקון, אך בשל חילופי השרים התכופים נותר כממלא מקום. העובדה שהדיאלוג בין שר המשפטים לנשיאת בית המשפט העליון דורית ביניש מתנהל באמצעות כיפופי ידיים באה במקרה זה על חשבונו של גל. פרידמן החליט למנות את שופטת בית המשפט המחוזי המוערכת הילה גרסטל לנשיאת בית המשפט המחוזי החדש של מחוז המרכז, שאת הקמתו יזם, ושאמור להיפתח בספטמבר בפתח תקוה. בקרב השופטים דיברו בשבועות האחרונים על עסקה: ביניש תסכים לגרסטל, ופרידמן יסכים לחתום על מינוי הקבע של גל. בגזרת ביניש אומרים שמינוי גרסטל הוא בכלל רעיון שלה, ושהמחלוקת התמקדה רק בשאלת עיתוי המינוי. לדעתה, אין היגיון למנות את גרסטל היום, כשעד ספטמבר היא תמשיך לכהן כשופטת מהמניין. בסופו של דבר חתם פרידמן על מינויו של גל.

בבחירה בגרסטל טמון תקדים נוסף: מעולם לא היה שר משפטים מעורב באופן כל כך אינטנסיווי במינוי נשיאים לערכאות השונות, אף שפורמלית הסמכות היתה בידו כל השנים. "זה ממש מינוי פוליטי", אומר השופט הבכיר, "אני לא מפקפק בכישוריה של גרסטל, אבל למי היא תהיה חייבת נאמנות?"

הבחירה בגרסטל לא הפריעה לפרידמן להצהיר בשבוע שעבר בוועדת החוקה בכנסת כי לדעתו נשיאים וסגני נשיאים לערכאות השונות צריכים להתמנות בידי ועדת איתור. "זה חוסר מקצועיות טוטלי וחוסר הבנה בסדרי מנהל", אומר השופט, "אם צריך ועדת איתור, איך מינית את גרסטל לנשיאה לפני שיש לך בית משפט, בלי עבודת מטה, בלי שמות של שופטים אחרים? זה מראה לך שהאיש פשוט שלפן".

אגב, בית המשפט המחוזי החדש שאת הקמתו יזם פרידמן, יקום בלא שקל אחד שנוסף לתקציב, בלא בניין שיאכלס אותו, בלא היערכות לוגיסטית מינימלית. בשיטת האינסטנט, יועברו לבית המשפט שופטים ותקנים של בתי המשפט המחוזיים האחרים, והוא ישוכן בשלב ראשון בקומה שתיגזל מבית משפט השלום בפתח תקוה, בהיכל המשפט החדש בעיר. וזה מהלך של השר שבעת מינויו הודיע שיש לו הבטחה מראש הממשלה אהוד אולמרט לתוספת תקציב ותקנים למערכת בתי המשפט. במערכת בתי המשפט עדיין מחכים.

גם הוועדה לבחירת שופטים רוגשת בחודשים האחרונים, לאחר כמה שנים של שיתוק. לא רק בעליון, בכל בתי המשפט התפנו עשרות תקנים הממתינים לאיוש. בינתיים מינתה הוועדה את כל השופטים המחוזיים הדרושים, וכתוצאה מכך העומס על בית משפט השלום רק גדל, מאחר ששופטים חדשים כמעט לא מונו, ואחרים קודמו למחוזי. אבל הסיפור המרכזי יהיה במינויים לעליון. הישיבה המכרעת היתה אמורה להתקיים בסוף מארס, אבל נדחתה מאז כבר שלוש פעמים, ולפי שעה היא קבועה ל-24 ביוני. פרידמן מיהר להדליף שהדחיות היו ביוזמתה של ביניש. מקורבי הנשיאה אומרים שהיא נענתה לכל גחמה שלו - לדחות או להקדים את מועד הישיבה.

בניגוד לרמון וללבני, אגב, פרידמן אינו מתלהב ממינוי פרופסורים מהאקדמיה לעליון, והנטייה שלו עכשיו הוא למנות עורכי דין מהשוק הפרטי. חנן מלצר ואסף פוזנר כבר מגהצים חליפות, אבל שום דבר לא סגור. פרידמן, כמו יתר חברי הוועדה, נפגש בחודשים האחרונים עם כמה עורכי דין בכירים כדי לתהות על קנקנם. קידום שופטים מחוזיים, כולל אלה שכיהנו בפועל בעליון כמו יהונתן עדיאל ועוזי פוגלמן (שביניש מבלה בלשכתו החדשה בעליון שעות על שעות), נתפס אצל השר כמעט כמוקצה מחמת מיאוס. פרופ` נילי כהן, בת חסותו הקרובה של פרידמן, שעוד תוזכר בהמשך, אינה אופציה למינוי מבחינת השר.

אם הממשלה לא תיפול בשלושת החודשים הקרובים, ייפול בחלקו של פרידמן גם למנות פרקליט מדינה חדש. גם כאן הוא מבקש לעשות מהפכות. הוועדה לאיתור פרקליט המדינה הבא לא קמה, בין היתר מאחר שהשר מבקש לשנות את הכללים. פרידמן לא רוצה שנשיאת העליון תקבע מי יהיה השופט שיכהן בוועדה, הוא רוצה לקבוע בעצמו. בנוסף, הוא דורש שוועדת האיתור לא תמליץ בסוף התהליך על מועמד אחד, אלא על שניים-שלושה, שהממשלה היא זו שתבחר בסוף, ותהיה מוסמכת לא רק לאשר או לדחות אלא גם לבחור מועמדים אחרים. בהזדמנות זאת, לפרידמן יש גם תוכניות להעמיק את ההתערבות הממשלתית בבחירת יועץ משפטי לממשלה, בניגוד להמלצות ועדת שמגר שקמה בעקבות פרשת בר-און. "פרידמן מוביל מהלך שבמסגרתו ינטרלו הפוליטיקאים את ההחלטה המקצועית של ועדת האיתור", אומר משפטן בכיר, "הוא כמו פיל בחנות חרסינה. את מה שהוא הורס היום יהיה קשה מאוד לתקן".

ספר דניאל


צילומים: עופר ועקנין וקובי גדעון (באובאו)


דניאל פרידמן נולד ב-1936, דור שביעי בארץ מצד אמו. הוא למד בתיכון גאולה שאותו הקים סבו, ישראל וינברג, והיה חניך בתנועת הצופים. בגיל 17 התגייס לעתודה האקדמית והלך ללמוד משפטים באוניברסיטה העברית. הוא פגש שם את הקליקה הירושלמית, שכללה את יצחק זמיר, מישאל חשין, יצחק אנגלרד וכמובן אהרן ברק, אבל לא נוצר חיבור בינם לבינו, למעט עם ברק עצמו, למרות המצוינות האקדמית המשותפת. "פרידמן הוא תל-אביבי שפיתח חשדנות כלפי האליטה הירושלמית", מאבחן פרופ` קלוד קליין מהאוניברסיטה העברית, "הרבה דברים שהוא עושה מאז אין להם הסבר זולת הרצון לנקום באליטה הזאת".

עוד אחד מהסטודנטים שלמדו עם פרידמן, כמה שנים מעליו, הוא השופט בדימוס ורדי זיילר. "הוא היה מבריק ובולט בגישתו המשפטית כבר בלימודים", אומר זיילר, הניצב כיום גם הוא בין מבקרי המערכת המשפטית, "וככל שחלפו השנים הדבר התברר יותר. חשוב להדגיש שהדעות שהוא מביע היום אינן תולדה של אירוע אחד אלא דעות שהתגבשו משכבר הימים".

שנים אחר כך כיהנו השניים זה לצד זה בוועדת בייסקי, שחקרה את ויסות מניות הבנקים בשנות ה-80. "צריך להעריך את אומץ לבו של פרידמן", אמר זיילר השבוע, "הוא יוצא נגד זרמים מאוד משמעותיים, הוא יכול היה להימנע מכך ולפלס לו דרך הרבה יותר קלה ופשוטה אבל הוא מאמין במה שהוא עושה".

אחרי הלימודים שירת פרידמן בפרקליטות הצבאית, ובהמשך התמחה בבית המשפט העליון, אצל השופט יואל זוסמן, ואצל עו"ד ברוך זייגר. כבר כמתמחה בלטה ההצטיינות העיונית שלו, ועוד לפני שהוסמך כעורך דין כתב ספר בן 500 עמודים על דיני ביטוח. את התואר השני שלו עשה באוניברסיטת הרווארד בארצות הברית, ואת הדוקטורט שוב בירושלים. בהמשך, לאחר ששימש עוזר הוראה של פרופ` זאב צלטנר, התקבל כמרצה לפקולטה הצעירה למשפטים בתל אביב, והתקדם במהירות עד שכבש את עמדת הדיקן ב-1974. "היתה לו התנהלות אובססיווית", נזכר פרופ` ותיק למשפטים, "מצד אחד הוא גאון ועילוי משפטי, אבל מצד שני הכל אצלו אישי".

בני טיפוחיו אינם רבים, אבל הם נאמנים לו באופן מוחלט. אחת מהם היא נילי כהן, כיום משפטנית בולטת במשפט אזרחי, שכתבה את עבודת הדוקטורט שלה בהדרכתו. כדיקן ובהמשך כפרופ` בכיר פרידמן פעל רבות כדי לקדמה במעלות ההיררכיה האוניברסיטאית. פרידמן מעולם לא נהג להתרועע עם עמיתו לסגל פרופ` יורם דינשטיין, אולם כשזה התמנה לדיקן החל פרידמן להיפגש אתו ולדבר על לבו שוב ושוב, כדי שזה יקדם את כהן. אחרי שהיא זכתה לקידום, חדל פרידמן להופיע במשרדו של דינשטיין. "בעניין נילי הוא היה אובססיווי לחלוטין", אומר מרצה ותיק למשפטים, "הכל הסתובב סביב הקידום שלה. הוא חיכה עד שאמנון רובינשטיין, שהיה חבר שלו, יתמנה ליו"ר הוועדה המקצועית, ולו היה תפקיד מכריע בתהליכי הקידום שלה".

בתקופה מסוימת, כשפרידמן העביר את הקורס בדיני חוזים וכהן את הקורס בדיני נזיקין, נהגו השניים להתחלף בסוף הסמסטר הראשון, למרות מחאות הסטודנטים. הם אף נסעו יחד לכנסים מקצועיים בחו"ל, וכתבו יחד את הספר בדיני חוזים שהפך לספר היסודי הנלמד בתחום, הקרוי בפי הסטודנטים "פרידמן-כהן". אבל כהן גמלה לו ביד רחבה. בכהונתה כרקטור האוניברסיטה סייעה לפרידמן לשוב לפקולטה התל אביבית לאחר כמה שנות גלות במכללה למינהל בראשון לציון.

כמומחה לדיני חוזים, דיני ביטוח ודיני עשיית עושר ולא במשפט, פרידמן עשה קריירה בינלאומית מרשימה. הוא לימד כפרופסור אורח באוניברסיטאות הרווארד, לונדון, פנסילווניה ופורדהם, והוא חבר במכון האמריקאי למשפטים ובאקדמיה הבינלאומית למשפט השוואתי. בישראל זכה בפרס צלטנר, בפרס זוסמן, בפרס ישראל לחקר המשפט והתמנה לחבר באקדמיה הלאומית למדעים. בין חברי הוועדה שהחליטה להעניק לו את פרס ישראל ישב ברק עצמו. ברק ופרידמן הם שניים מארבעת המשפטנים היחידים שהתקבלו כחברי האקדמיה הלאומית למדעים. יחד אתם נמצאת גם נילי כהן. בתקופה שבה כיהן כנשיא העליון הציע ברק לפרידמן להתמנות לשופט עליון. ואולם פרידמן דחה את ההצעה, כפי שסירב להצעה דומה גם מהנשיא הקודם, מאיר שמגר. "מעולם לא התחרטתי על תפקידים שלא קיבלתי", אמר באחרונה.

פרידמן גם אחראי, במובן מסוים, על המהפכה הגדולה שעברה על לימודי המשפטים בשני העשורים האחרונים - פתיחת המכללות למשפטים וביטול השליטה המוחלטת של הפקולטות האוניברסיטאיות בתחום. בסוף שנות ה-80 הוא פרש מאוניברסיטת תל אביב, הקים את בית הספר למשפטים במכללה למינהל, ושימש דיקן בית הספר במשך שבע שנים. חברו אמנון רובינשטיין, שהיה אז חבר כנסת, בא לעזרתו בדמות חוק שעקף את המועצה להשכלה גבוהה ואיפשר את הקמת המכללות ללימודי משפטים.

"הוא לא רק איש אקדמיה אלא גם איש ביצוע", אומר קלוד קליין, ששימש דיקן במכללה למינהל אחריו, "הוא בנה בית ספר למשפטים לתפארת, והיתה לו השקפה ברורה על איך הדברים צריכים להתנהל". אחד הסטודנטים במחזור הראשון של המכללה היה מזכיר הממשלה ישראל מימון, שלמרות הציון הגבוה שקיבל אז מפרידמן בדיני חוזים דחה באחרונה את הצעתו להתמנות למנכ"ל משרד המשפטים.

גם אחרי שחזר לאוניברסיטת תל אביב המשיך פרידמן להיות פעיל בהנהלת בית הספר במכללה למינהל. "הפעם הראשונה שהוא לא הגיע לטקס הבוגרים שלנו היתה בחודש מארס האחרון", מספרת הדיקנית הנוכחית, ד"ר תמר גדרון, "אבל הוא שלח איגרת ברכה שבה כתב שהקמת בית הספר היתה אחד ההישגים הכי גדולים שלו בכל הקריירה. כשהוא הקים את בית הספר הוא פעל ממש כאיש חזון, ואותו חזון מניע אותו גם בדברים שהוא עושה היום. כי הוא איש שמונע על ידי אמונות עמוקות במה שהוא עושה". באחרונה אף שכר פרידמן את ד"ר גיא רוטקופף, שצמח במכללה למינהל ומשמש חבר בסגל המרצים בה, כיועץ אישי לשר.

לצד כל אלה, פרידמן הספיק גם לעבוד לאורך השנים כעורך דין פרטי, הן בייצוג בבתי משפט והן בכתיבת חוות דעת. כבר בשנות ה-60 ייצג חברות ביטוח בפני בית המשפט העליון, כולל בפני השופט זוסמן שאצלו התמחה (הוא הפסיד בתיק). לפני עשור הוא נשכר בידי בנק הפועלים ובנק לאומי כדי לבקר את דו"ח פרוקצ`יה שעסק בהסדר חובות הקיבוצים לבנקים.

בין לבין, כתב עשרות מאמרים אקדמיים (לפני שהפנה את מרץ הכתיבה שלו למאמרי פובליציסטיקה ב"ידיעות אחרונות") וכמה ספרים. מלבד ספרי משפט בנושאי חוזים, הגבלים עסקיים, ביטוח ועשיית עושר ולא במשפט, עורר גלים הספר "הרצחת וגם ירשת", שבו הוא מנתח את סיפורי המקרא בכלים מודרניים. בחודשים הקרובים ייצא לאור ספר מאמרים לכבוד פרידמן, שבו מבחר ממאמריו לצד מאמרים של משפטנים בולטים. העורכים, ד"ר עופר גרוסקופף ונילי כהן, מכנים אותו בחיבה "ספר דניאל".

מטאמורפוזה


איור: עמוס בידרמן


הקשר בין פרידמן לפוליטיקה לא החל עם מינויו לשר המשפטים. הוא היה חבר בקבוצת המשפטנים שהקימה בשנות ה-70 את רשימת דש, שממנה פרש לאחר המהפך הפוליטי של 1977. בהמשך סייע לייסד את מפלגת שינוי, ותמך בהצבת חברו רובינשטיין בראשה. בשנות ה-80 היה בין קבוצת הפרופסורים שקידמו את יוזמת החוקה לישראל ואת יוזמת הבחירה הישירה לראשות הממשלה. במאמריו בעיתונות הביע עמדות במגוון נושאים פוליטיים: כבר ב-1973 כתב שאין כל סיבה להצביע עבור המערך מאחר שהוא "מאובן ונטול הנהגה". ב-1992 הופיע שמו בתחתית רשימת מרצ לכנסת. לפני ארבע שנים הוא כבר חתם את רשימת שינוי.

הצהרתו של פרידמן על תמיכתו בתיקון לחוק האזרחות האוסר איחוד משפחות של פלסטינים, וביקורתו על העליון שכמעט וביטל את החוק, לא היתה הפעם הראשונה שבה באה לידי ביטוי עמדתו ליחס לערביי ישראל. כבר ב-1972 הזהיר מפני "אימת הדמוגרפיה" במצב שבו יש בישראל מיעוט לאומי ערבי גדול, וציין כי "בעיית המיעוט הכושי בארצות הברית והמיעוט הקתולי בצפון אירלנד הן אות אזהרה". הוא גם תמך בעונש מוות למחבלים, וטען נגד המתנגדים לו ש"אינם הומניים".

כאיש שינוי לשעבר בעל דעות חילוניות, אולי אפילו אנטי-דתיות מובהקות, יש לציין את אורך הרוח של פרידמן בישיבה לצד ש"ס ליד שולחן הממשלה. רק עשור חלף מאז טען ש"ההתקפות שלוחות הרסן של אגודת ישראל על בית המשפט העליון ונשיאו מלמדות על הסכנה". אירוני לקרוא את הט�
_________________
הצטרפו לערוץ של נקים בטלגרם להתעדכן:
https://t.me/Nakim_org_Ch


הסקר קובע: רוב הציבור בישראל סבור שהשחיתות פוגעת בחייו היום יומיים,
חתום על העצומה נגד שחיתות הממסד ומערכת המשפט והצטרף ל"נקים"

ניתן להשיג את חיים יטיב הדובר של ארגון "נקים" באמצעות טלגרם @HaimYativ או דוא"ל haim@nakim.org


השופט מישאל חשין:המלחמה בשחיתות היא מלחמה להגנה עצמית בה לא לוקחים שבויים